קטגוריה: לימודי אופטומטריה

אניסומטרופיה- הפרש במספר בין שתי העיניים. אם זה הפרש של 1.25 יש חשש לעין עצלה.
בפלוסים- מעל ל1.25 (כולל)
במינוסים- הפרש של מעל ל-3.00
הפרש בצילינדר של מעל ל2.00

אצל מיופ צריך להיות הפרש משמעותי יותר.
תינוק רואה טוב רק לקרוב, לכן לא ישתמש בעין החלשה יותר מה שעלול להוביל לפזילה.
מינוס פחות משמעותי- יכול להפעיל אקומודציה.

אנטימטרופיה- סוג מיוחד של אניסומטרופיה
פלוס בעין אחת ומינוס בעין השניה.
אם יש הפרש קטן- ניתן להתגבר על זה ללא אמצעי מיוחד
אם יש הפרש גדול- צריך עדשות מגע ולא משקפיים

מצב זה עלול לגרום ל:
אניסוקוניה- הבדל בגודל של הדמויות שהנבדק רואה.

אניסוקוריה- הבדל בגודל האישונים.

נחזיר את תוצאות הברוטו כדי לבצע את הבדיקה הסובייקטיבית.
תאורה- עמומה
מטרה- האות הגדולה ביותר בלוח (המטרה להגיע בסופו של דבר לח"ר של 6/6)
MPMVA #1
נוסיף לנבדק מינוס כדי שיראה את האות הגדולה ביותר, המטרה שיגיע בסופו של דבר לח"ר של 6/6.
בכל לוח נבקש מהנבדק לקרוא את השורה הקטנה ביותר שמסוגל לקרוא.
לא תמיד נגיע לח"ר של 6/6 בסוף הmpmva #1, ברגע שהנבדק אומר שהשורה נראת אותו דבר והמינוס לא משפר נבדוק אם לא שמנו יותר מדי מינוס.

————-
לא נבצע בינוקולר בלנס כשיש הבדל של חדות ראיה בין שתי העיניים (הבדל של שורה וחצי)!!!
בינוקולר בלנס- בודק איזון אקומודציה, לכן לא נבצע את הבדיקה על פרסביופ מוחלט (שלא מפעיל אקומודציה), או על אדם אחרי ניתוח קטרקט.

נערפל באמצעות הוספה של +1.00, ונשתמש בשורה של 6/12 (אם נוסיף +0.75 נשתמש בשורה של 6/9)
נוסיף פריזמות:
3BD בעין ימין- כך שיראה שורה עליונה.
3BU בעין שמאל- כך שיראה שורה תחתונה.

אם לא רואה כפילות, נשקול להחליף לו בין הפריזמות.
נבקש מהנבדק להסתכל על השורה העליונה, תחתונה ואז שוב עליונה
לשורה שרואה ברור יותר נוסיף +
אם הוא אומר שרואה את שתיהן באותו אופן, נסיים את הבדיקה ונוריד את הפריזמות.
אם בסופו של דבר לא מגיע לשוויון בין העיניים, נשאיר את העין הדומיננטית חזקה יותר.

אם למרות שהוספנו 3 קליקים של פלוס והנבדק אומר שעדיין ממשיך לראות ברור, נחזור לתוצאות החד עיניות ונבדוק אותו כמו פרסביופ, משמע: לא נעשה בינוקולר בלנס אבל נוסיף פלוס לשתי העיניים יחד, ואז נוריד אותו.

בסוף הבינוקולר בלנס נבדוק אובר מינוס, ואז MPMVA #3, נרשום את התוצאות, ייתכן שזה יהיה המרשם הסופי.

נרצה לדעת מה המרשם הקודם שהיה לנבדק במשקפיים ומה המרשם שמצאנו לו כרגע, ונשווה בינהם.

נבצע את הבדיקה אחרי pd, CT, תנועות עיניים, VA.
ולפני לנזומטר ואופטלמוסקופ.

תאורה- עמומה שתאפשר לראות את הפרופטר ואת ההחזר.
ערפול- נערפל רק את העין השמאלית, ונעמוד בצד השמאלי כך שלא נסתיר את העין השניה.
זווית הבדיקה- טיפה מעל גובה הפציינט, ב10-15 מעלות הצידה. ניתן לבחור אם לשבת או לעמוד.

כיצד נטשטש?
לא נרצה מצב של טשטוש מוחלט אבל גם לא שיראה חד מדי, אלא טשטוש קל לאות הגדולה בלוח.
היפרופ
נראה תנועת עם.
נוסיף לו פלוס עד שנראה תנועת נגד מהירה.
נכסה את העין הימנית ונשאל את הנבדק אם הוא רואה את האות הגדולה מטושטשת.

אמטרופ
נראה תנועת עם, נוסיף לו מעט פלוס כדי לראות תנועת נגד.

מיופ קטן (פחות ממרחק העבודה)
נראה עם קטן, לכן נוסיף מעט פלוס.
אם אנחנו עובדים ב50 ס"מ והנבדק מיופ של -2.00 עדיין נערפל אותו מעט באמצעות עדשות פלוס.
-2.00 -4.00 נראה תנועת נגד מהירה, לכן לא צריך לעשות דבר.

מיופ גבוה
במיופ גבוה של -9.00 נראה תנועת נגד איטית. הנבדק לא רואה את המטרה בכלל, לכן נוסיף לו מעט מינוס כדי שלא יראה את המטרה מטושטשת לגמרי.

מהלך הבדיקה
נתחיל את הבדיקה מעין ימין של הנבדק, ועין ימין שלנו תהיה מולה.
נבקש מהפציינט להסתכל למטרה, ונבקש ממנו לומר לנו אם אנחנו מסתירים את כולה.
נרצה להגיע לנטרול.
אם נראה תנועת נגד, נוסיף מינוס.
אם נראה תנועת עם, נוסיף פלוס.
נבדוק כל מרידיאן.
לשים לב שברגע שבודקים צילינדר להעביר את המרידיאן בפרופטר לזה של הצילינדר!
האקס הוא בצילינדר!!!

נעבוד עם הידית של הרטינוסקופ למטה.

כיצד ננטרל תנועות שונות?
אם נראה תנועת:
עם/ עם: ננטרל קודם את המרידיאן עם האיטי יותר, מכיוון שהוא רחוק יותר ואז ננטרל את המרידיאן המהיר שהוא הקרוב יותר (אנחנו רוצים מינוס צילינדר).
עם/נגד: מנטרלים ראשון את העם ואז את הנגד, נשנה את הזווית בפרופטר לציר של הנגד.
נגד/נגד: ננטרל קודם את הנגד המהיר יותר כי הוא זה שקרוב יותר לנטרול, ורק אז את האיטי.
אם יש לנבדק צילינדר: לאחר שננטרל את המרידיאן הראשון נרצה לראות בשני תנועת נגד, מכיוון שאנחנו עובדים עם מינוס צילינדר.

אם אנחנו רואים שאנחנו רחוקים מערפול ניתן להוסיף 3D בבת אחת.

רצוי קודם לנטרל את המרידיאן הראשון, ולאחר שנעבור למרידיאן השני רק אז נחפש את הציר.

כתיבת התוצאות
נרשום רק את תוצאות הנטו, ולא את הברוטו שמופיע בפרופטר. כדי לעבור לנטו נוריד את מרחק הבדיקה.
נבדוק ח"ר עם תוצאות הרטינוסקופיה. נתחיל מהלוח של 6/9 6/7.5 6/6 אם הם מצליחים לראות את הלוח התוצאות סבירות, אם לא אולי כדאי לבצע רטינוסקופיה שוב.

שעור 3 עובי העדשה

הדבר הראשון והמשמעותי שאפשר לשלוט עליו זה החומר והאינדקס.
החומרים מהם עשויות עדשות הם פלסטיק וזכוכית.
פלסטיק- פחות שבירות, יותר קלות.
זכוכית- משמשת במספרים גבוהים, ניתנת יותר לדחיסה.

זכוכית- חומרים נפוצים
קראון- חומר נפוץ, האינדקס שלו 1.523- 1.528
פלינט- צורה דחוסה יותר של זכוכית, אינדקס השבירה 1.6-1.9

פלסטיק- החומרים הנפוצים
CR- מגיע באינדקס של 1.49- 1.5 תלוי ביצרן.
פוליקרבונט- מאוד חזק האינדקס שלה הוא 1.6, אבל יכול לגרום לאברציה כרומטית (עיוות צבעים) לכן השימוש במסגרות ריימלס ומסגרות שמצריכות עדשות חזקות נגד שברים. פעם השימוש היה בפוליקרבונט, אז היום בגלל האברציות משתמשים בסוגים אחרים, כמו: בוקסר, האמר ועוד.
עדשות פלסטיק באינדקס גבוה יכולות להגיע עד 1.76-1.74
עדשות זכוכית באינדקס גבוה יכולות להגיע עד 1.9

אינדקס גבוה משמעו עדשה יותר דקה

הדבר השני שניתן לשלוט עליו הוא: קוטר מינימלי של בלנק, שזהו חומר הגלם שאנחנו מזמינים. השאיפה שלנו היא להזמין בלנק קטן ככל הניתן.

MBS (min blank size)=(A+DBL)-PD+ED
ED- זהו גודל המסגרת, בלי קשר לפציינט.

במינוסים זה פחות משמעותי, אך גם חשוב. הנוסחה הזו משפיעה הרבה יותר במספרים של פלוס. ככל שמזמינים קוטר גדול יותר של עדשה, היא יותר עבה. בעדשות פלוס העובי הוא במרכז, ואילו בעדשות מינוס בהיקף, לכן בעדשות מינוס הנוסחה הזו פחות חשובה לנו.
חשוב לנו מלכתחילה שגודל העינית יהיה קטן. אם מזמינים קוטר של 60mm או 70mm ושניהם נכנסים לעדשה, זה לא משמעותי, מכיוון שבמינוס המרכז לא עבה. לעומת זאת, בעדשות פלוס ההשפעה היא מאור גדולה ומאוד משמעותית כי העובי כן מושפע. הזמנת עדשה גדולה תשפיע על העובי.
חשוב להקפיד על העובי הכי קטן במיוחד אצל ילדים, בהתאם לPD שלהם, כי זה גם מוריד את אפקט ההגדלה של העיניים.

צורה של עדשה

ניתן לעשות עדשה במספר דרכים.
כח העדשה = כח משטח קדמי + כח משטח אחורי.
לכן ניתן לעשות עדשות במגוון צורות, כל עוד הכח הסופי יוצא אותו דבר.
נקודת ההתחלה נקראת base curve, בד"כ הוא המשטח הקידמי (לעדשה יש רק משטח אחד עשוי ואת השני מלטשים לפי הכח הרצוי לנו).
עדשה היא תמיד פלוס מקדימה, מכיוון שזה מונע עיוותים.

עדשה של בסיס -6, מזמינים עדשות כאלה למשקפיים קמורות של ספורט, שמש וכו'. במקרה של צילינדר יש לנו משטח קדמי ומשטח אחורי, שהחיבור בינהם יוצר לנו את הצלב האופטי.

הצילינדר הוא בד"כ במשטח האחורי.
כח צילינדרי= ההפרש בין הכוחות של שני הצירים.
במצב של צילינדר:
ה (-4) הוא המס' הגדול יותר, לכן הוא הcross curve, משמע הכח החזק יותר.
ואילו
ה (-3) הוא המספר הקטן יותר, לכן הוא הbase curve.

כיצד נבדיל בין (+) ל (-)?
שפציינט מביא משקפיים, נבדיל בין (+) ל (-) באופן הבא:
1) הבדל ויזואלי: (+) מגדיל ואילו (-) מקטין.
2) (+) התנועה תהיה נגד תנועת העדשה (שרטוט 1). נשרטט קו ונשים מעליו עדשה. נזיז אותה ימינה ויראה לנו כאילו הקו נשבר כלפי שמאל
3) (-) התנועה תהיה עם כיוון העדשה (שרטוט 2). נזיז את העדשה ימינה, ויראה לנו כאילו הקו זז לצד הימני.

עדשת פלוס עדשת מינוס

שיעור אופטיקאות מעבדה 2
מדידות
צריכים לדעת כשמזמינים עדשה וכמובן שמזמינים חלקי חילוף
אם יש לנו עדשה ואנחנו רוצים לדעת מה גודל העינית נמדוד זאת בשיטה הבאה:
1) השיטה הראשונה שהיא הבסיס לשיטות נקראת Datum. לקחו עדשה תחמו אותה ויצרו קו בין מהמרכז הכי גבוה למרכז הכי נמוך. לפעמים רואים על המסגרות את המספרים.

2) שיטת הבוקס
19 54, יש לנו מדידה הוריזונטלית וורטיקלית.
מדידת A- המספר הראשון שרשום לנו (54), הוא המדידה ההוריזונטלית, זו הכוונה ששואלים אותנו מה גודל העינית. המדידה ההוריזונטלית הגדולה ביותר היא זו שנותנת לנו את ה A, זו לא מדידה מדויקת לכן צריך לבדוק כמה פעמים כדי לראות שמה שאנחנו מזמינים מדויק. A הוא חלק מהנוסחה למציאת קוטר מינימלי של עדשה. עדשה במצב של חומר גלם יכולה להגיע בקטרים שונים.

איך מודדים את המדידה ההוריזונטלית A?
מודדים את העדשה במסגרת בחלק הכי רחב (לרוב באמצע), אם זו מסגרת מלאה נוסיף לגודל העדשה שלמדנו חצי מילימטר לכל צד(זו מדידה של עדשה שתתאים למסגרת נתונה). דרך מדידה נוספת אך פחות מדוייקת: למדוד מחצי המסילה עד החצי השני (במקום למדוד את הפסטה= הבלט של העדשה כלפי מנים המסגרת). אך אם המסילה בולטת זו יכולה להיות מדידה לא מדויקת.

מדידת B, זו מדידה ורטיקלית.
חצי מB יתן לנו חצי מהעדשה. המדידה נעשת בעזרת סרגל ומוסיפים חצי מילימטר למעלה ולמטה, סה"כ מילימטר.
אם יש לנו עדשה בודדה, ניתן למדוד אותה עם קליבר. חצי מהB נקרא קו ה180 (מעלות).

מרכז העדשה
המרכז הגאומטרי ולא המרכז האופטי (המרכז האופטי אמור להיות מול מרכז האישון).

ED- Effective Diameter
קוטר אפקטיבי של העדשה ועיקרו אמור להיות הרדיוס הכי ארוך כפול 2.
בפועל המדידה הזו לא כ"כ אפשרית, אז מודדים את האלכסון הכי ארוך (האלכסון הכי ארוך! לא אחד מהקווים הישרים), ED יהיה שווה לA רק בעדשה עגולה לחלוטין, בכל שאר המקרים התוצאות תהינה שונות. יש כאלה שמוסיפים 3 מ"מ לבדיקה הזו למטרת טווח טעויות.

FDׁ((Frame Difference = A-B

C רוחב הקו, זו מדידה שלא משתמשים בה

A- החלק הרחב של העדשה.
C- המדידה של רוחב העדשה, קו ה180.

DBL- Distance Between Lenses, אמור להיות מקביל לגודלו של הגשר. הBDL נמדד מהקצה של העדשה לקצה השני, במרחק הכי קצר.

Frame PD, DBC- Distance between Center, GCD, המרחק בין מרכז גיאומטרי אחד למרכז גיאומטרי שני.
המדידה הזו שווה ל A+DBL
PD קטן, ביחס למסגרת, יגרום לכך שהמשקפיים יראו עבים יותר במשקפי (-), לכן צריך להזיז את הבלנק. במספרים גבוהים כדאי שהPD יהיה במרכז.

FD- Frame Difference, ההפרש בין מדידת A ל B, במספרים גבוהים אנחנו נרצה שההפרש הזה יהיה קטן ככל האפשר.
A=48 ו B=60, זאת אומרת שיש לנו 12 מ"מ הפרש לטובת הB, זאת אומרת שהמדידה הורטיקלית תהיה יותר עבה.
במינוסים גבוהים הקצוות אמורים להיות עבים יותר. ההפרש בין A לB לא טוב, העדשה תראה יותר עבה באזור מסויים. בכל מספר עם הפרשים גדולים, אזור מסויים יראה מאוד עבה והשני מאוד דק. אם פציינט ביקש מסגרת או עדה רחבות יותר (חושב שזה יתאים לו יותר), בעיקר במסגרות ברגים, נרצה להגדיל את העדשה במילימטר. למעשה, נגדיל בחצי מ"מ לכל צד (סביב העיגול של העדשה) כך שהFD ישאר אותו הדבר.

המספרים שמופיעים על המוט
מספרים עם M לפי- זהו מספר המודל.
הצבע מופיע שלפניו כתוב C או Col
סימון נוסף במסגרות של משקפי בטיחות לפי תקן אמריקאי Z ומספר כלשהו

בדיקה יותר ישנה- יש כמה שיטות למדוד את אורך המוט: מהברגים ועד הסופית (חלק מאחורי האוזן) מהמרכז של הברגים ועד תחילת העיקול של הסופית ואז מודדים את העיקול בנפרד, או במסגרות מאוד ישנות מפרונט האלמנט ועד לעיקול. האלמנט- חלק החיבור בין המוט לעדשה.

עדשת בי פוקל

סיגמנט- מקטע שבו יש כח של פלוס.
Seg Drop/Raise, כמה זה מתחת לקו האמצע של העדשה, או כמה זה מעל.
נק' היחס שלנו היא מרכז העדשה. Seg High מהקצה העליון של הסיגמנט, עד לחלק העמוק בעדשה
B/2 – Seg High= Seg Drop/Raise

טרנפוזיציה

+3.00 -3.00 * 180
Pl +3.00 * 90
זה בעצם אותו המרשם (המרשם הראשון הוא מינוס צילינדר)
לוקחים את הכח השני, משנים את הסימון מ+ ל- והופכים את הaxe ב 90 (מעלות).

שיטה להעברת צירים 175=>85 (מחברים את ה1 וה7, ויוצא 8)
165=> 75 (מחברים את ה1 וה6, ויוצא 7)

רק במקרה של גשר פלסטיק, צריך להוריד חצי מ"מ בכל צד.

תחום המסגרות התפתח מאוד, כך שישנם הרבה מאוד חומרים מהם עשויות המסגרות.
חשוב לדעת מהם חומרי העדשות משתי סיבות:
1) כדי לעבוד עם המסגרת מבלי לגרום לנזק במשך תהליך ההתאמה (אם מכופפים אותה מעט כדי להתאים לפציינט), או כאשר משבצים עדשות במעבדה.
2) כדי להתאים את חומר המסגרת לצרכים ולרצונות של הפציינט. לא תמיד זה קל לדעת מאיזה חומר עשויה המתכת, יש לברר אצל היבואן.

אלרגיות
אלרגיות של הפציינט למסגרת די נדירות, רוב האלרגיות הן ממסגרות מתכת שיש בהן את החומר ניקל Nikel.
האלרגיות באות לידי ביטוי בעור שורף או פריחה בנקודות המגע עם המסגרת, אצל רוב האנשים יתפתח מצב של זיהום אם האלרגיה לא מטופלת.
טיפול: העבר למסגרת פלסטיק או להעביר למסגרת שעשויה מפלדת אל חלד או טיטניום (שיגיע בצורה של 100% בלי תוספות של חומרים אחרים).

מסגרת פלסטיק
יש אנשים שאלרגיים לפלסטיק, בד"כ לחומר צלוליט אצטט. שמסגרת כזו מתיישנת או חשופה לטמפ' גבוהה (לדגמה שהמשקפיים נשכחות ברכב), החומרים הפלסטיים ששומרים על גמישות החומר מופרשים, כך שהם אלו שגורמים לתגובה האלרגית.
פציינט שסובל מבעיה כזו יש להעביר למסגרת מתכת או למסגרת פלסטיק העשויה מצללויט פרופיונט.
צללויט פרופיונט- חומר שעשוי מחומרים פלסטיים, אבל יש לו ציפוי צבע שמונע הפרשת חומרים הגורמים לאלרגיה, הצבע מוסף כתהליך אחרון ולכן הוא נועל את החומרים.
אפשרויות נוספות למניעת האלרגיה שנגרמת כתוצאה ממסגרות פלסטיק- שימוש באופטיל או פולימיד, שהם חומרים פלסטיים שאין בהם את החומרים שגורמים לאלרגיות.

חומרים
חומרים למסגרות פלסטיק
צללויט אצטט- חומר נפוץ ביותר למסגרות פלסטיק, עשוי מסיבי כותנה, שבבי עץ, חומרים מייצבים וחומרים פלסטיים. קל להתאמה ניתן לכווץ או למתוח אותו במידת הצורך (באמצעות חום), נצבע היטב ואפשרויות הצבע כמעט בלתי מוגבלות.
המסגרות נעשות בשתי שיטות:
1) השיטה הפנטו גרפית- לוקחים מקשה של חומר ממנו חותכים את חלקי המסגרת, כך שיוצר מסגרת יותר יציבה. תהליך זה מבזבז יותר חומר, כך שהוא יותר יקר.
2) שיטה גרנולרית (שיטה מוזרקת)- החומר מומס ומוזרק לשבלונות, יותר זול אך מסגרות פחות יציבות, בד"כ יהיו חלקי מתכת במסגרת על מנת להוסיף יציבות.

1) החומר עצמו (הצלוליט אצטט) רגיש לשמש שעלולה לגרום לדהיית צבע, מושפע מזיעה, שומני גוף, מוצרי קוסמטיקה וקרינת UV, כשמסגרות איכותיות ישנו ציפוי הגנה מפני קרינת הUV. החומר רגיש לחומרים ממיסים, בעיקר לאצטון, החומרים ההלו גורמים לעמעום הברק, האצטון משמש להורדת הסימונים מהעדשה.

2) צלוליט פרופיאונט- משתמשים בו כדי ליצור מסגרות מוזרקות, תהליך הצבע הוא האחרון כך שנעשה מעל החומר ולכן מכתים את החומרים הפלסטים. החומר רגיש לחום ונהרס בטמפרטורה של מעל 40 מעלות. לא נמתח או מתכוון במידה רבה ולכן חשוב שהעדשות יצאו בגודל הנכון שחותכים אותן. החומר רגיש לחומרים ממיסים כמו אצטון (גורם לעמעמום הברק).

3) קרבון- משמש ליצירת מסגרות דקות וחזקות. חומר קל ויציב בעל כושר מתיחות גבוה (משמש גם לכדורים של גולף ועוד). לרב משמש לפרונט של המסגרת. חומר מאוד כהה ולכן לא ניתן להשיגו במגוון צבעים. מושפע מינימלית ע"י חום, לא רגיש במיוחד לחומרים ממיסים כמו אלכוהול ואצטון.

4) Kevalr קבלר- חומר שעשוי מתערובת מיקס של נילון. זהו חומר חזק וקל בעל כושר התנגדות גבוה וקל (משמש גם לקסדות ואפודי מגן). עמיד במגוון טמפ' החל מ: 30- ועד 75 מעלות (שזה גם יתרון וחסרון, חסרון- משום שלא ניתן לכווצו), לכן מאוד קשה לעבוד איתו, מכיוון שלא נעשה גמיש עם חום.
5) ניילון- חומר גמיש חזק ועמיד, חומר היפואלרגני. לרב בשימוש בצורה מוזרקת במשקפי שמש, משקפי ספורט, משקפי מגן ומסגרות של גברים. גם הוא לא מגיב לחום וכדאי להרטיבו מדי פעם עקב נטיה להתייבש.

6) פולי קרבונט- חומר שנמצא בשימוש נרחב בעדשות אופטימליות, וגם מעט במסגרות משקפי מגן וספורט (משמש גם לזכוכית חסינת קליעים, קסדות ועוד). מסגרות מחומר זה נעשות בדרך של הזרקה. זהו חומר רך בבסיס, לכן סופג ולא מתנפץ, למרות תכונה זו נשרט בקלות. בעדשות פולי קרבונט ניתן להוסיף ציפוי נגד שריטות, אך לא ניתן לעשות זאת במסגרות, לכן צריך להנחות את הפציינט לטיפול וניקוי נכון, משמע לשטוף במים ולהשתמש בחומר ניקוי קל כמו סבון כלים (החשיבות היא לא לנקות בצורה יבשה כדי למנוע שריטות). רגיש לחומרים ממיסים.

7) פולימיד- נעשה בהזרקה. סוג של ניילון חזק וקל, שקל לצביעה (מצוי במגוון צבעים). אין ביצור שלו חומרים פלסטים. קצת רגיש לחום- בעל נטיה להתכווץ בו. מתאים למי שאלרגי לפלסטיק.

8) אופטיל- חומר היפו אלרגני. קל משקל, שומר על הגימור שלו לאורך זמן, לכן בד"כ משמש במסגרות מעוצבות (כמו כריסטיאן דיור). תכונה ידועה שלו: חוזר לצורתו המקורית בחום- טרמו אלסטיק, מה שיכול להיות חיובי או שלילי, אם כופפנו את המסגרת בצורה שלא ממש מתאימה, נוכל להחזירו לצורתו המקורית, אבל זו תכונה שלילית אם נכופף את המתכת באמצעות חום ונרצה שהיא תשאר במצב זה, נאלץ להחזיק אותה עד שהיא תתקרר.

חומרים למסגרות מתכת
יכולים להעשות מחומר מתכתי טהור כמו טיטניום או מסגסוגת כמו מונל.

1) מונל- הסגסוגת שהכי מתנגדת לקורוזיה, חומר רב שימושי במסגרות מתכת. משתמשים בו לחלקי המסגרת השונים, כמו: הגשר, האלמנטים, זרועות האפונים. תכונותיו- קל לשינוי בהתאמה, שומר על השינוי היטב, חזק וקל יחסית, מגיע במגוון צבעים וניתן להלחמה אם יש צורך בתיקון. חסרון- יש בו תערובת של ניקל, ואנשים עלולים לפתח אלרגיה.

2) ניקל- חומר חזק וגמיש, גם הוא מתאים לאלמנטים בזרועות האפונים. חומר טוב לתרכובות (בהתחברות לחומר אחר), למשל: לפלדת אל חלד. אך פציינטים עלולים להיות אלרגיים אליו.

3) ניקל סילבר- סגסוגת. חומר חזק שמתאים לצירים, אלמנטים, גשרים, דקורציות וכו'. משתמשים בו בתוך מוטות פלסטיק על מנת להוסיף להם עמידות.

4) Stainless Steelפלדת אל חלד- חומר פופולארי מכיוון שחזק, לכן קשה לשינוי. מתנגד מאוד לקורוזיה ולכן טוב לפציינט שחווה בעיה כזו בעבר (ייתכן שעקב הזעת יתר). לרוב רשום על המוט שעשוי מחומר זה או שכתוב על עדשת הדמו (עדשת הפלסטיק בתצוגה).

5) טיטניום- חומר יקר, זהו יסוד בטבע. היפואלרגני, מתנגד לקורוזיה, קל מאוד ובעל עמידות גבוהה. לא כל מסגרת היא 100% טיטניות גם אם כתוב עליה כך. הפקת החומר יקרה בין השאר בגלל שמצריך כלים מיוחדים בגלל חוזקו. זהו חומר שקשה להלחמה.

6) אלומיניום- בעבר היה פופולארי יותר, חומר קל מאוד- יותר מהטיטניום, לא מעלה חלודה, אבל לא טוב לריתוך או הלחמה, לכן כיום פחות בשימוש.

Finish
בחלק הסופי של יצירת מסגרת מתכת יש הלחמה או ריתוך , כמו: זרועות אפונים. ההלחמה נעשית בלייזר שזו הלחמה חזקה יותר.
ליצרנים ישנם מבחנים כדי לבדוק את עמידות המסגרת, כמו: מי מלח ואוויר ים, אטמופסירה תעשייתית, זיעה חומצית ועוד.

חלקי המסגרת
חשוב לדעת מהם החלקים השונים כאשר מדברים עם מעבדה או היצרן, כדי לדעת שמדברים על אותו הדבר.
מסגרת עשויה משלושה חלקים עיקריים: הפרונט ושני המוטות.
הפרונט מכיל גשר, שתי עיניות ואלמנטים, הגשר מתחבר לעינית והאלמנטים מחברים את המוט לפרונט.

סגנונות גשר
הגשר
בגשר חשוב מכיוון שמחבר את שתי העיניות ומפזר את רב משקל המשקפיים על האף של הפציינט.

למסגרת פלסטיק:
Keyhall קי אול- למי שיש גשר אף דק, זהו גשר שצר בחלקו העליון.

למסגרות מתכת:
Saddle סדל- גשר רגיל לאף רגיל. מותאם לצורת האף כך שמפזר את המשקל של המשקפיים בצורה שווה. סוג הגשר לא טוב למרשמים גבוהים שהם העדשה כבדה יותר וכל המשקל מתפזר על האף.

סדל מורכב, מיוחד- מאחורה יש קצוות מורמים טיפה, אפונים בולטים כלפי פנים (האפונים יכולים להיות עשויים מפלסטיק או סיליקון).

אפונים
טובים למי שרוצה מסגרת פלסטיק, אבל בגלל מבנה פנים זה לא מתאים לו. הם עשויים מצללויט אצטט, קשים ולא גמישים. במקרה שהפציינט חוזר עם אפונים מלוכלכים כמה פעמים, כדאי להחליף לפלסטיק כי הם פחות מתלכלכים מסיליקון.
אפוני סיליקון- רכים למגע וגמישים, פחות מחליקים כי נדבקים מעט לעור האף. אם פציינט מתלונן על החלקה אפשר להחליף לו את האפונים, לאפוני סיליקון.
5% מהאנשים אלרגיים לסיליקון ויפתחו נקודות אדומות באזור המגע עם העור.
האפונים מגיעים במגוון גדלים: החל מ 9mm ועד 24mm. רצוי להתאים את האפונים הגדולים ביותר מבחינת המסגרת והתאמה לפציינט, כך שהמשקל יתחלק טוב יותר על האף. הם מגיעים במגוון צורות, כמו: עיגול, סימטרי, א-סימטרי ועוד. חיבור של אפונים נעשה בהברגה או בלחץ.
אפון אנטומי- יכול להיות עשוי מפלסטיק או סיליקון, מתפקד כמו סדל מפלסטיק, יש בו חלוקה של המשקל בצורה טוב. מקיף את צורת האף, בד"כ נמצא במרשמים גבוהים, במשקפי ילדים (אצלם מבנה הפנים לא התפתח לגמרי, כך שהאפון לא לוחץ בצורה מסויימת ולא משאיר סימן), גברים או משקפי מגן (במשקפי מגן העדשות כבדות יותר והאפון מחלק את המשקל בצורה שווה יותר).

מוטות
Skull סקל- עוקב אחר מבנה אוזן הפציינט. הפניה הסופית של המוט צריכה להיות חלקה ולא מעוקמת בצורה חדה (עוקב אחרי צורת האגודל), הסופיות מתכופפות סביב מבנה האוזן ומעט פנימה. זהו הסוג הנפוץ ביותר.
לייבררי- עיצוב של מוט ישר לגמרי, בעבר שימש במשקפי קריאה (של אנשים שנוהגים לקרוא הרבה), מכיוון שקל לשים ולהוריד אותן, כיום משמש למשקפי שמש ספורטיביות.

קומפורט קייבל- משמש אצל ילדים, בסדרות בטיחות ובמשקפיים ספורטיביות. טוב לשימושים אלו, מכיוון שמחזיק בצורה טובה. ניתן לעצבם ולהתאים בצורה צמודה או מעט משוחררת.

Riding bow ריידינג בו- עשוי מפלסטיק, כך שיותר קשה לשינוי והתאמה (כמו הקייבל רק מפלסטיק).

סגנונות של מסגרות
1) סמי רימלס, ניילון, חצי מסגרת- מאוד פופולארי. החלק העליון של העדשה יהיה במסגרת פלסטיק או מתכת, והחלק התחתון יהיה חוט ניילון מתוח שנכנס לתוך חריץ בתחתית העדשה. בגלל שהעדשה מלופפת בחוט ניילון, מומלץ (אבל לא חייבים) להשתמש בעדשות חזקות נגד שבר. אפשר להרכיב עדשות רגילות אבל עלול להגרם שבר מהלחץ של החוט.
בגלל שצריך להיות חריץ בעדשה (לחוט הניילון) לא מומלץ להשתמש במסגרת כזו להיפרופים עם מספר גדול מ3+, כי אז לא יהיה מקום לחריץ. אם בכל זאת רוצים, נצטרך להזמין עדשת פלוס עבה יותר (זאת משום שעדשות פלוס עבות במרכז ועבות בקצוות.

2)Rimless ריימלס, ברגים, ללא מסגרת- מכילות רק מוטות, אלמנטים וגשר עדשות. בד"כ מוחזקות ע"י ברגים וניטים, לכן חובה להשתמש בעדשה חזקה נגד שבר, כמובן שלא בזכוכית. שימוש בזכוכית או פלסטיק רגיל יביא לשבר. גם כאן יש בעיה עם עדשות מעל 3+, כי צריך מספיק עובי שיהיה אפשר לקדוח בו.

3) מסגרות מלאות- המסגרות הנפוצות עשויות פלסטיק או מתכת. המסגרת סגורה ומקיפה את כל העדשה, לכן מתאימה לכל סוגי העדשות, המסגרות ולכל המספרים.
בקצה העדשה יש מעין בליטה הנקראת פסטה, הנכנסת למסילה הפינמית של המסגרת. למסגרות מתכת יש בורג שמאפשר פתיחה ויציאה של העדשה בקלות.

4)Half eye, חצי עין- בשימוש לפציינטים שצריכים רק תיקון לקרוב. יכול להיות רק מפלסטיק או מתכת. שמגיע בצורה מלאה, העיניות מגיעות בצורה צרה מאוד. הפציינט יכול להסתכל מקרוב מבלי שהמסגרת תפריע לו.

5) סמי ריימלס- הניילון בחלק העליון והמסגרת בחלק התחתון, מאפשר הסתכלות למרחק בלי להתנגש במסגרת העדשה.

אחרי שפציינט מגיע ומדדנו לו את המספר שצריך והתאמנו לו מסגרת, הדרישות נשלחות למעבדה האופטית. המעבדה יכולה להיות חלק מהקליניקה או גוף חיצוני.

המעבדה האופטית נחלקת ל2
1) Surfacing- מעבדת יצור העדשה שבה יוצרים את הכח הנדרש לעדשה.
2) Finishing- חיתוך העדשה לפי צורת המסגרת.

Surfacing- תהליך יצור כח העדשה ע"י ליטוש קימורים. העדשה יכולה להיות עשויה מפלסטיק או זכוכית- נקרא Blank. ביצירת כח עדשה עובדים עם בלנק חצי מוגמר, המשטח הקדמי מגיע מלוטש עם כח מסויים ואת האחורי יש ללטש לפי כח העדשה הרצוי לנו.
Blank- המשטח הקדמי מגיע מלוטש עם כח מסויים ואת המשטח האחורי מלטשים במעבדה, חיבור כח המשטח הקדמי וכח המשטח האחורי יוצרים את כח העדשה הנדרש.
לדוגמה: 6- אחורי ו4+ קידמי= כח של 2D.
כל מעבדה מחזיקה אלפי בלנקים.

התהליך עצמו
ממקמים את העדשה בצורה הנכונה, מכסים אותה בשכבת הגנה מעיין מעטפת כדי להגן עליה מפני חום ושריטות, על העדשה מצמידים את הBlock (תהליך הנקרא Blocking) כדי שיחזיק את העדשה במשך התהליך. העדשה מוצמדת למכשיר הליטוש ע"י מלחציים ונעה על פני מכשיר שמתאים את הקימור הנכון עפ"י המרשם (כל הנתונים לגבי סוג העדשה מוכנסים למחשב). לאחר מכן מגיע תהליך גימור העדשה (הברקה וניקוי) ואז היא מוכנה לחיתוך עפ"י צורה (שזה בעצם תהליך הפינישינג).

תהליך ההזמנה:
כל הנתונים לגבי סוג העדשה וההזמנה מוכנסים למחשב.
Trace- עושים שרטוט של המסגרת (קשור למעבדת הפינישינג) אח"כ לוקחים את הבלנק ומכניסים אותו לציפוי.
בתהליך הBlocking- ממיס חומר כמו וקס ועל זה מדביקים את הBlank.

Finishing- חיתוך עפ"י צורה
התהליך דורש מסגרת, עדשות כאשר הן במצב המוגמר שלהן בBlocks ומדבקה דו-צדדית שחלקה האחד מודבק לBlock והשני לעדשה. יש לסמן את העדשות בעזרת Lensometer הלנזומטר- זה קורא את הכח של העדשה ומסמן אותה לפי זה. מסמנים את המרכז האופטי בשתי נקודות כדי לשמור על הAxis הנכון. את המסגרת שמים במכשיר שמסמן את הצורה הנכונה, מזינים את כל הנתונים הדרושים של העדשה והמסגרת, כמו: PD, גודל הגשר, המסגרת וגודל עינית וכו'. מדביקים את הבלוק על העדשה ושמים אותה במכשיר החיתוך כך שהיא נחתכת לצורה הרצויה בעזרת גלגל השחזה, לאחר מכן העדשה מוכנה וניתן להכניס אותה למסגרת.