תגית: פתולוגיה עינית

  • שעור אופטומטריה, פתולוגיה allergic conjunctivitis- דלקת לחמית,3 3

    יש מס' סוגים של תגובה אלרגית, הידועים כתגובות היפר סנסטיביות= רגישות יתר.
    יש 4 סוגים של תגובה אלרגית המתחלקים לפי דרגת החומרה, ולפי הזמן שלוקח עד שהם מתחיל:
    1) כשהגורם מופיע, גם התגובה של רגישות היתר תופיע מיד.
    2) השהייה dilating reaction- הגורם מופיע אבל התגובה לא ממהרת לבוא.
    היא יכולה להגיע אחרי רבע שעה, שעתיים ואפילו יום, לדוג: טיפות שמשתקות אקומודציה.
    לפעמים אצל ילדים ישנה תגובה אלרגית או של רגישות יתר לטיפות, מה שמתבטא בשני מישורים:
    • התנהגות מוזרה של הילד- הבעיה הזו חולפת מעצמה (קורה גם בתרופות אחרות כמו אנטיהיסטמינים) שולחים את הילד לישון ובבוקר הוא יקום בסדר.
    • פריחה בעור ובעיקר בעור הפנים- הפריחה הזו עוברת לבד. אם יש צורך לטפל בזה, הטיפול הוא באנטיהיסטמין נוזלי דרך הפה, או טבלייה דרך הפה כמו, בנדרין או אניסטון, אפשר למרוח על הפנים קצת קורטיזון ללא מרשם (קורטיזון 10 בריכוז 0.1% או הידרו קורטיזון- אלו תרופות otc).
    כמעט תמיד משתמשים בטיפות ציקלופנטולייט לשיתוק אקומודציה בריכוז של 1%, ו 0.5% אצל תינוקות- לכן לא צפויות תופעות לוואי קשות.
    תופעות הפריחה האלרגית מתרחשת יחסית באחוזים מאוד נמוכים של 5% עד 10%
    התגובה של העין לטיפות האלה באופן טבעי היא צריבה, לכן העין תמיד תראה מעט אדומה (מצב טבעי).

    במקרה של ציקלופיגיה אצל ילדים- לא ידוע על מקרה ספרותי שבו טיפות הרחבה גרמו לסגירת זווית אצל ילדים, לילדים אין זווית צרה (אלא אם מדובר במקרה נדיר מאוד)- זווית צרה היא מחלה של מבוגרים.

    תגובה של רגישות יתר שגורמת לתאי המאסט בקרנית לשחרר כימיקלית, שגורמים לתגובה דלקתית- אינפלמטורי ריספונס. מאפפיני דלקת- אודם נפחיות בצדקת וכדומה
    הכימיקלים הללו שמופרשים מתאי המסט, הם בעיקר היסטמין, פרוטיאסים proteases וarachidonic acid.
    החומרים הללו גורמים לאודם, אבל הסימן המובהק הוא עקצוץ. ישנה הפרשה שבעיקרה מיימית ודלילה.
    אחד הסימנים של תגובה אלרגית- אין נפיחות של הבלוטות לפני האוזן
    יש 3 סוגים של עין אדומה
    אלרגי
    נגיפי ויראלי
    חיידקי
    יש להבחין בינהם כי הטיפול שונה, למרות שאולי התושבה של הנבדק די דומה

    אצל האלרגי זה מעקצץ- אבל זו תגובה סובייקטיבית ולא תמיד קל להבחין בין כאב לעקצוץ
    בעיקר המראה של העין די דומה בין אלרגיה לויראלי, ולא תמיד קל להבחין בינהם.
    יש דרכים נוספות להבחין, אבל אחת הדרכים היא שאם מדובר בנגיפי- נוטים לראות שיש נפיחות בבלוטות לפני האוזן- פרי אוריקולר לימפ נוט.
    כדי למצוא את הבלוטות הללו יש להתיל בחלק התחתון של הרקה- בעצם הזייגומה, יורדים ומגיעים לחלק הבולט של העצם ממש ליד האוזן, יורדים ויש שקע- בלליטה של העצם יש שקע קטן, לפני שמתחילה הירידה- שם נמצאת הבלוטה, אם הבלוטה נפוחה אין שקע, וזה גם קצת כואב.
    יש בלוטות נוספות למשל בצוואר ומאחורי האוזן, שהרופא מרגיש כדי להבין בין דלקת גרון ויראלית וחיידקית, זה לא תמיד חד משמעי
    אם זה נפוח זה יותר ויראלי ונוטים לא לתת אנטיביוטיקה

    בעין- רק הבלוטות שליד האוזן חשובות.
    אם מישהו בא עם עין אדומה, נבדוק את הבלוטות- אם זה נפוח נוטה יותר לויראלי, אם לא נוטה יותר לאלרגי, זה לא תמיד חד משמעי ולא המאבחן היחיד (יש עוד בדיקות), אבל זה אחד החשובים.
    במצבים הללו הקרנית כמעט תמיד נקיה- אין סטיינינג, אין תסנינים
    הטיפול- לא מדובר במצב מסוכן
    יש לברר ע"י שאלות מתאימות מה הגורם האלרגני, זה יכול להיות אבק, תמיסה לעדשות מגע, אבקנים באוויר, תמיסה לעין של חומר כימיקלי, איפור, נשאל איפה היה ומה עשה וכו'
    נאמר לו להמנע משימוש בדבר שגרם לתגובה האלרגית.
    קומפרסים קרים- מצרים את כלי הדם ומנמיכים את התגובה האלרגית הזו.
    טיפות שמצרות את כלי הדם- כמו אזולין, סטילה, וייזין וכדומה.
    יש טיפות שמצרות כלי דם ומאיטות את השחרור של ההיסטמינים הללו – אנטיהיסטמין, מפחיתי שחרור על הנוזלים, כמו decongestants ו vasoconstrictors.

    יש תרופה נלוות שמונעת מתאי המסט לשחרר את ההיסטמינים וכדומה- התרופות הללו הן אנטי תאי מסט mast cell inhibitors- לתרופות הללו לוקח זמן עד שהן מתחילות לעבוד (בניגוד לאזולין או וייזין) לוקח אפילו מס' שבועות עד שזה עובד, לכן נשתמש בהן שמדובר באלרגיות כרוניות.

    בנוסף דמעות מלאכותיות כשלעצמן לא מנמיכות את התגובה- זה רק מים, אבל זה מסיר את האלרגן. אם יש אבקנים אז דמעות מלאכותיות שוטפות יותר את האלרגנים מהעין, זה אמור לעזור ונותן תחושה טובה יותר למספר רגעים.
    זה לא פתרון מושלם, אם באופן רגיל נותנים לאדם להשתמש בטיפות הללו פעמיים עד 3 ביום, לסובל מאלרגיה ניתן להשתמש בהן כל שעה.

    3) יש סוג מיוחד של דלקת לחמית אלרגית עונתי מובהק- באביב או בפריחה של פרחים של עצי פרי ובמיוחד עצי זית.
    פריחת עצי הזית מתרחשת לקראת תחילת הקיץ, הזיתים מופיעים לקראת סוף הקיץ, ואז מתחיל המסיק.
    דלקת לחמית אלרגית נקראת vernal conjunctivitis
    ורנל= מתייחס לאביב. זו תגובה בפני עצמה, עם הרבה תכונות יחודיות- מדובר בדלקת דו עיינית, כשההפרשה היא בעיקר של תאי אי-או-סינופילים, וקיימת יותר באזורים חמים (כמו גוש דן והשפלה) מאשר אזורים קרים.
    זה פוגע יותר בגברים מנשים, כשהגיל הנפוץ יותר הוא בין גיל 3 עד גיל 25. שיא התגובה הוא אצל נוער גברי הוא בסביבות גיל 14-16 (אז רואים זאת יותר)
    הדלקת גורמת לדברים הבאים:
    עקצוץ קיצוני
    הפרשה סמיכה וזה נוטה להיות כמו חבל- מעיין חוטים עבים
    התגובה היא בעיקר בלחמית העפעפית- רואים פפילות רבות גדולות במיוחד, שטוחות עם מראה של חלוקי נחל cobblestone- זה מופיע רק בעפעף העליון ולא בתחתון.
    בניגוד לדלקת לחמית אלרגית רגילה- הדלקת הזו עלולה לפגוע גם בקרנית, ומה שנרא זה מס' דברים:
    1) נק' לבנות שנראות כמו ג'לטין- ליד הלימבוס העליון (על הקרנית אבל קרובים מאוד ללימבוס). הגושים הללו הם בעצם קבוצות גדולות של אי-או-סינופילים- הם נקראים הורנרס טרנטרס דוט 202
    2) במקרים חמורים ביותר יש אולקוס- כיב בשליש העליון של הקרנית (זה נדיר), שהוא כנראה לא חיידקי, והכיב הזה בצורת מגן, לכן נקרא שילד אולסר מס' 203
    הצורה הזו שעולה על השליש העליון של הקרנית שנויה במחלוקת- יש כאלה הטוענים שזה חיידקי, יש הטוענים שזה ויראלי, אלרגי- ומסיבות לא ידועות זה מקבל את הצורה הזו. לכן יש כאלו הנוטנים טיפול אניביוטי על סמך התיאוריה שטוענת שזה חיידקי, למרות שעד היום לא הוכח שזה אכן חידקי.
    זה יכול לעבור וגם לא לעבור במשך הזמן, ויכול גם לרדת לאזור האישון ולהפריע לראיה.
    כיוון שהמקרים החמורים מפריעים מאוד ונוטים לגרום לסינוורים וכאבי עיניים ולא בגלל הפיזור של האור דרך הקרנית, לפעמים רוצים להשקיט את העין לגמרי, ונוטנים טיפות ציקלופליגיות: כשמישהו מסנוור ואומר שזה כואב לו, עיקר הכאב נובע מפעילות הקשתית, המנגנון לא לגמרי מובן, אבל כנראה שתנודת הקשתית יותר מדי גורמת לתחושה של כאב, תוך כדי סינוור, לכן הטיפול יהיה להשקיט את הקשתית ע"י טיפות ציקלופליגיות- שמרחיבות את האישון, הקשתית לא זזה וזה משקיט את העניין, זה מסנוור את יוצאים לשמש- לכן לא יוצאים לשמש או סמים תחבושת.

    אם זה חמור ולא סובל את האור- אנטיביוטיקה ציקלופיליגיה ושילן לישון
    הטיפול בורנט קונג'טביטיס הוא קומפרסים קרים, הרבה לובריקנטים- גדמעות מלאכותיות, אנטי היסטמינים, מסט סל הינאביטורס.
    ומישום שמדובר במקרים חמורים ניתן לתת טיפול סטרואידי- FML- קבוצה סטרואידים מהקלות, זה מקל, ניתן לקחת לתקופה יחסית ארוכה. אלו טיפות עיניים סטרואידיות, שלא כל כך דורמות לתופעות לוואי כמו סטרואידים כבדים יותר.
    ניתן לקנות זאת בבית מרקחת פרטי!

  • שעור פתולוגיה עינית, דר. שריידר 2

    הטרוכרומיה אירידיס
    לפני שקובעים שלמישהו יש (הטרוכרומיה אירידיס) קשתית בצבעים שונים, נבדוק בסליט למפ- לפעמים בשתי העיניים יש צבעים מעורבבים, רק שאזורי הפיגמנט בכל עין מסודרים בצורה שונה, מה שנותן תחושה שעין אחת יותר בהירה מהשניה, למרות שזה לא כך.
    הטרוכרומיה אירידיס זה מצב פתולוגי!!!

    העין הבהירה יותר = "הפגועה" לא אמורה להיות לקויה מבחינת ראיה.

    ישנם שני מצבים בהם העצבוב טעה במסלול והגיע למקום לא נכון, מה שגורם לתופעות מוזרות. בד"כ זה המצב אחרי טראומה: עצב נפגע או נקטע, הוא צומח בחזרה ולא תמיד מוצא את המסלול הנכון, אם הוא סוטה קצת הנוירונים יגיעו למקום הלא נכון ויתרחשו תופעות מוזרות
    דוג': דמעות תנין- בכי ללא הצדקה.
    המערכת הפרה סימפטטית שולחת נוירונים אבל לא כולם מגיעים למקום הנכון
    מכיוון שהמערכת הפרה סימפ' שולטת גם על בלוטת הדמעות וגם על בלוטות הרוק של הפה והגרון, במידה ויש טעות במסלול כאשר האדם אוכל ומגרה את בלוטות הרוק, הוא מתחיל לבכות.
    גורמים: כל מה שפגע במערכת הפרה סימפ', או בגנגליון או קרוב אליו… שהנוירונים צומחים, חלק אמורים להגיע דווקא לבלוטות הרוק, וחלק אחר דווקא לבלוטות הדמעות… אבל אם קב' נוירונים טועים ובמקום להגיע לרוק הם מגיעים לבלוטת הדמעות, שהם מגורים ויש הוראה להוציא רוק הם מוציאים דמעות במקום.

    דוג' נוספת: 188 marcus gunn gaw winking (
    זה קשור לעפעפיים עצמם
    מדובר בסטייה של הנוירונים המוטורים שהיו אמורים להגיע ללסת, וחלק מהם הגיע ללביטור. ואז כשהילד מזיז את הלסת שלו לצד אחד, פתאום עין אחת נפקחת. ברגע שהוא מזיז את הלסת לצד השני העפעף נסגר.

    189) מיוקמיה
    רעידה לא רצונית של שריר.
    בעין מרגישים שהעפעף (העליון או התחתון או שניהם יחד) רועד למס' שניות עד 20 שניות, זה יכול לחזור שוב, ואין על זה שליטה.
    התופעה שכיחה מאוד בעפעף אבל קיימת גם בזרוע, בכתף, בשוקיים או ברגליים.
    זה לא מסוכן או מחמיר רק מפריע.
    יש כנראה הפרעה שלא יודעים את מיקומה,
    קלינית זה קורה יותר אצל אנשים שמתוחים נפשית.
    יש כאלו שאומרים שטיפות אנטיהיסטמיניות עוזרות- עושים זאת רק במקרים חמורים (אבל לא ברור אם זה באמת עוזר או לא).
    הרעידה עצמה היא בשריר האורביקולריס, לפי הספרים זה נגרם ממתח, תשישות, עייפות מוגברת, חוסר שינה.
    הטיפול הוא להרגיע את המטופל 
    יש אנטיהיסטמין ספציפי שמומלץ לטיפול והוא ליבוסטין 190 (נקרא גם ליבוקבסטין)- הוא מרגיע את המיוקמיה.

    191) אקטרופיין בד"כ מתרחש יותר בעפעף התחתון.
    איבוד של הטונוס באורביקולריס גורם לעפעף התחתון לפנות כלפי חוץ ולאבד את המגע שלו עם כדור העין. הפונקטה גם כן נוטה להיות כלפי חוץ, בניגוד למצב הטבעי בו הפונקטה חייבת להיות צמודה לגלגל העין, וכך היא שואבת את הדמעות. יחד עם העפעף שפונה כלפי חוץ, יש גם דמעות שנוזלות על הפנים.
    לעיתים קרובות, זה משני או קורה יחד עם שיתוק של עצב מס' 7- פסיאליס (האורביקולריס מופעל ע"י עצב 7, ואם הוא משותק עלול להיות אקטרופיין).
    אקטרופיין שכיח מאוד בגיל הזקנה- השריר עצמו מאבד את הטונוס. בעבר זה היה נקרא סינייל אקטרופיין. אין לזה טיפול טוב, אבל יש שני שלבים לטיפול:
    במצב קל- המטופל מסתפק בדמעות מלאכותיות כדי להרטיב את הקרנית, ומשחה בלילה. עצם הפניה של העףע כלפי חוץ לא מסוכנת, מה שמסוכן זה שהקרנית לא באה במגע עם דמעות, היא מתייבשת ובסופו של דבר עלול להתרחש איבוד של הקרנית.
    השלב השני במצב חמור יותר- יש לקחת פלסטר ולהדביק את העפעף, בעצם לסגור את העיניים הרמטית במשך השינה.
    במקרים מסוימים ניתן לנתח, אבל זה לא ניתוח קל.

    Entropion
    העפעף מתגלגל פנימה. בד"כ מתרחש בעפעף התחתון
    יש מס' סוגים:
    • השכיח ביותר הוא מזקנה, ונקרא גם involutional (אינבולוט= רקמה שמתהפכת לתוך עצמה).
    • מלידה congenital. בד"כ מתרחש יותר בעפעף העליון.
    • אחרי טראומה- הרקמה מצטלקת, ואז העפעף מקבל צורה שונה, נקרא גם cicatricial
    (cicatrix זה התהליך הצלקתי).
    • Spastic האורביקולריס מופעל במידה מוגזמת (כמו ספאזם). במקרים חמורים זה יטופל ע"י בוטוקוס או חומר דומה במטרה לשתק את השריר.

    הבעיה עצמה היא שהריסים משפשפים את הקרנית והלחמית. זה יכול להיות חמור עד כדי כך שהקרנית תאבד את תחושתה.
    הטיפול באנטרופיין הוא ניתוח.
    באופן זמני אפשר פשוט לגלגל את העפעף חזרה החוצה, מה שמביא למעט הקלה.

    מערכת הדמעות והניקוז
    193) canaliculitis
    איטיס- דלקת של הקונליקולה. זו התעלה שמתחילה מהפונקטה ועוברת עד השקית הלקרימלית. אם זה מערב את הצינור עצמו, הפונקטה עצמה גם כן מעורבת. התופעה הספציפית הזו בפונקטה נקראת pouting puncta (פאוט= הבעת פנים זועפת).
    זה בד"כ חיידקי או נגיפי, לעיתים רחוקות זה פטרייתי. זה כואב
    אבחנה טובה- לגעת עם האצבע באזור ליד הפונקטה, ואז זה גורם לנבדק כאב
    יש לזה מאפיינים של דלקת: אדום, חם, מוגלתי, נפוח.
    אם זה חיידקי יוציא יותר מוגלה ואם זה נגיפי יהיה מימי יותר.
    הטיפול נעשה בשלבים: יש להוציא את המוגלה ע"י לחץ. זה גם אבחנתי, אם לוחצים מתחת לפונקטה והיא משפריצה מוגלה.
    בנוסף קומפרסים חמים
    אנטיביוטיקה דרך הפה- אם זה חיידקי (טיפות לא נכנסות מספיק כדי לטפל בבעיה).
    או הזרקת אנטיביוטיקה דרך הפונקטה.
    המצב הזה מאוד לא נעים, לכן מטפלים בזה באגרסיביות.

    195) דקריוסיסטייטיס-
    דקריו מתאר את מערכת הניקוז של הדמעות
    זו דלקת או זיהום של השקית הלקרימלית.
    בד"כ הזיהום הזה נובע מחיידקים או מסתימה של הזרימה של הדמעות. אם הדמעות נסתמות ואין להם מעבר טוב, הם מתכווצים והרבה יותר קל לזהם את האזור הזה. אצל תינוקות בשבועות הראשונים של החיים, המפתח של צינור הניקוז לא הושלם (הם נולדים עם צינור שלא חלול לגמרי), לכן זה שכיח ביותר אם לא כמעט אצל כל תינוק, לאחר מס' שבועות שהדמעות מתחילות לזרום, יש דמעת בעין אחת שזה בעצם סתימה של הניקוז ולדמעות אין מקום להתנקז, לכן זה נשפך על הפנים.
    במשך הזמן זה משתפר
    הטיפול הנכון הוא לנקות את האיזור עם צמר גפן רטוב, לעשות מסז' לאיזור הזה עם לחץ כלפי מעלה לכיוון הפונקטה (מלמעלה למטה) וכך גם בעפעף העליון.
    שימוש באנטיביוטיקה עקרונית לא רצוי, לא נרצה שהתינוק כבר יתחיל להסתגל לאנטיביוטיקה ויתחיל לפתח חיידקים שעמידים נגדה.
    עדיף לטפל בהיגיינה טובה, אם הזיהומים עלול קלים הם עוברים במהירות שמנקים את האיזור.
    בד"כ זה יעבור תוך מס' שבועות עד גיל חודשיים שלושה. אם זה נמשך עד גיל שנה פלוס יש מקום לבירור.
    הדיעה הרווחת היא לעשות את כל המאמצים כדי שזה יחלוף בעצמו, ישנה סכנה שמנסים לפתוח את הניקוז הזה. יש סיכוי לפתוח בצינור עצמו, מה שבסופו של דבר פוגע ולא עוזר.
    סתימה של הניקוז אצל תינוקות היא לא זיהום של הקשית זה רק סתימה ולא מסוכן.
    אם השקית מזוהמת ממש, האזור שנמצא הרבה מתחת לפונקטה, נראה נפיחות שנמצאת ליד האף ולא כל כך ליד העין (השקית הרבה יותר נמוכה מהעין), זה כואב ממש ולזיהום כרגע יש יכולת כניסה לסינוסים של האף, ומשם יכול להגיע אחורה ויכול לגרום לאורביטל צילוליטיס וזה מצב מסוכן.

    הדמעת הבלתי נשלטת במקרים אלו (בין אם מדובר בדמעת שהניקוז סתום או שיש אקטרופיין) נקראת epiphora= דמעת בלתי נשלטת.

    194) דקריואנדנדיס
    זיהום או דלקת (דלקת מדויק יותר) של הבלוטה הלקרימלית, לא שייך למערכת הניקוז
    הבלוטה הלקרימלית שוכנת בצד הטמפורלי עליון של הארובה, יש לה שתי אונות. זה יכול להיות חיידקי או נגיפי, אבל לעיתים קרובות זה יותר דלקתי על רקע אוטואימוני- במקרים אלו זה מלווה במחלות סיסטמיות כמו sarcoid, tuberculosis, leukemia
    הטיפול: מכיוון שבמקרים שזה לא חיידקי או נגיפי, אם זה רק דלקתי הטיפול יהיה בקומפרסים חמים ומשכחי כאבים.
    מה שמאפיין את הדקריואנדניידיס היא הנטייה לתקוף ואז להרפות וכך חוזר חלילה, מה שנקרא waxes and wanes (משהו שמכה ונעלם ואז חוזר על עצמו).
    ישנן מס' מחלות שיש להן את הנטיה הזו.

    לחמית
    העין ובעיקר הלחמית יכולות להגיב רק במס' דרכים מצומצם. שניים מהדרכים הללו הן פפילות ופוליקולות (196+ 197), יש מצבים ששניהם קיימים יחד והם די דומים ומעורבים אחד בשני.
    פלקול- גוף שיכול להיות פיזיולוגי או פתולוגי שבו הלחמית הפלפיברית מפתחת ציסטות שקופות עם כלי דם בבסיס, ניתן לראות את כלי הדם הללו עולים גם על צידי הציסטה.
    זו לא מחלה לכשעצמה, אלא ביטוי למשהו אחר (כמו מחלה או משהו אחר, ואז התגובה של הלחמית היא לפתח פוליקולות. הפוליקולות הן לא הבעיה אלא התוצאה שלה).
    בד"כ פוליקולות קשורות להפרעות נגיפיות, או למחלה של חיידק הכלמידיה chlamydia.
    לרוב זה נגיפי יותר.

    פפילה
    גוש בולט אבל יש בתוכו באמצע מקור כלי דם שצומח.
    פפילות שכיחות יותר בהפרעות אלרגיות. לפפילות יש מגוון רחב יותר של גדלים לעומת פוליקולות (פפילות יכולות להגיע כמעט בכל גודל).
    נוכחות של פפילות קטנות אצל אנשים בריאים וא-סימפטומטיים הם דבר שכיח.
    ייתכן מצב שבו יש פפילות קטנות על בסיס קבוע מה שנקרא אלרגיה תת קלינית- אלרגיה תמידית על אש קטנה.
    אם מתאימים עדשות מגע לאדם כזה, חשוב לדעת זאת מראש, כך שאם תהיה בעיה בע"מ נדע שהבעיה בע"מ ולא בגלל הפפילות שתמיד היו שם.

    איך נבדיל בין פפילות לפלקול?
    הפפילות אדומות יותר, והפליקול שקופות ומבריקות יותר.
    לרוב יש יותר פפילות בעפעף העליון ויותר פוליקולות בעפעף התחתון.

    פוליקולות יותר נגיפי, והפפילות יותר אלרגי.

    198 נגוול
    גוש בד"כ קטן אבל בולט. זה יכול להיות פפילה. יכול להיות גם רק נפיחות של רקמה, אבל זה מוגדר, יחסית קטן ובולט כלפי חוץ
    הפפילות הקטנות עונות להגדרה הזו, והפפילות הגדולות יותר מתפרסות על פני קטח רחב יותר ואז זה נקרא clap c (gpc) ולא נג'וול.
    קלאפ סי- הגבשושיות צמודות יש כמעט המשכיות בינהן
    אצל פפילות קטנות יותר- נגוול, יש יותר הפרדה בינהן.

  • שעור אופטומטריה, פתולוגיה עינית, דר. רוטקופ, נושאים שונים

    פתולוגיה עינית/ דר' רוטקוף
    Ophthalmogist- רופא עיניים
    ישנן מחלות המשפיעות על הרפרקציה בין לילה, לפתע ישנו שינוי גדול בליקוי.
    מצב זה יכול להיגרם כתוצאה מסכרת- עלית הסוכר בדם גורמת לשינוי חד ברפקציה.
    מיופיה קשה המופיע בין לילה היא סימן ראשוני לסכרת
    אם מיופיה קשה מופיע לפתע אצל אדם שכבר סובל מסכרת- נשאל אותו מה הייתה רמת הסוכר בזמן האחרון, אם עלתה עובדה זו יכולה להשפיע באופן זמני על הרפרקציה לכן נחכה שהרמה תרד.

    מה הגורם העיקרי לעיוורון בעולם (שאלה של משרד הבריאות)?
    קטרקט

    מה הגורם העיקרי לעיוורון בישראל ובעולם המערבי?
    AMD- Age Related Macula Degeneration
    ובעברית נמג
    בארץ עיוורון מוגדר כחדות של 6/120 ופחות מכך עם תיקון מלא, או שדה ראיה של פחות מ20 מעלות (בארה"ב עיוורון מוגדר כחדות פחותה מ- 6/60).
    אדם שמוגדר בתור עיוור זכאי להטבות מהמדינה מה שמשפיע על המצב הכלכלי, לכן הגדרה זו חשובה.
    זו הגדרה חברתית כלכלית, הגדרה זו היא לפי היכולת הכלכלית של המדינה.

    סטטיסטיקה
    (יש לדעת מהן ההשלכות, אין צורך ללמוד את המספרים)
    ב1994 האו"ם קבע מהן השכיחויות של הגורמים לעיוורון בכלל העולם:
    • הגורם העיקרי הוא קטרקט 42%
    • משני- טראוכומה 15.5%- דלקת זיהומית של העיניים (ובעברית- גרענת) במדינת ישראל אין טראוכומה משנות ה40.
    • גלאוקומה 13.5%
    • חוסר ויטמין A
    • ו trauma

    ואילו בשנת 2002:
    • קטרקט
    • גלאוקומה
    • AMD- מופיע עכשיו כי בזמנו לא חיו מספיק שנים
    • עכירות בקרנית
    • סכרת- מחלה של רווחה, השמנת יתר- קשור גם כן לגיל מראה על שינוי ברמה הסוציולוגית כלכלית בעולם
    טראכומה זו מחלה ויראלית שנעלמה מהרשימה… יש מדינות שמביישות להגיד שמחלה זו עדיין קיימת בשטחה, מכיוון שזה מעיד על עוני לכן מדווחים זאת כעל עכירות בקרנית.

    בארץ הגורם העיקרי לעיוורון:
    • AMD בשכיחות גבוהה (בגלל תוחלת החיים הגבוהה)
    • גלאוקומה וסוכרת (בגלל השינויים בתזונה, יותר סוכר, יותר עושר), שניהם קרובים בשכיחות
    • כל השאר במספרים מאוד נמוכים
    • מיופיה פתולוגית- גורם לעיוורון 8%
    מספר העיוורים בעולם
    בשנת 1974 היו 15 מיליון עיוורים בעולם
    ואילו בשנת 1978 היו 28 מיליון עיוורים בעולם
    במשך 5 שנים מספר העיוורים הכפיל את עצמו.
    לעומת זאת…
    בשנת 1990 היו 38 מיליון עיוורים בעולם
    בשנת 1998 היו 45 מיליון עיוורים בעולם
    בתוך 8 שנים הגידול היה רק ב20%
    המספרים הללו מוכיחים לנו שבמהלך השנים הצלחנו להתגבר על ריבוי מספר העיוורים.

    ישנם פחות אנשים המתעוורים כיום, כיצד זה קורה ואיך זה משפיע על תחום האופטומטריה?
    כיום ישנו טיפול שעוזר לגלאוקומה, סכרת, AMD, העלייה במספר העיוורים היא פחותה מבעבר מכיוון שרופא העיניים מצליח להתגבר ולעזור במקרים של מחלות שבעבר גרמו לעיוורון.
    אנשים שבעבר היו מתעוורים היום נשארים עם ליקויי ראיה, מה שמשפיע לטובה על המקצוע שלנו…  וזאת מכיוון שליקוי הראיה הם תפקיד האופטומטריסט.

    ב2006 בדקו את מספר העיוורים בעולם בגלל חוסר במשקפיים, עד אז בדקו רק בגלל פתולוגיה… גילו ש 153 מיליון אנשים היו עיוורים מכיוון שלא היה להם זוג משקפיים (בהודו, סין ואפריקה).
    בכפרים באסיה רק 30% מהזקוקים לכך מקבלים משקפיים.

    פתולוגיה
    קטרקט- הגורם העיקרי לעיוורון בעולם (לא בארץ).
    אם חיים מספיק שנים מפתחים קטרקט
    האקומודציה נעלמת עם הגיל בגלל איבוד הגמישות של העדשה, תהליך זה מתחיל ברגע שהתינוק נולד.

    חלקי:…….. (תהליך יצירת גרעין העדשה)
    התאים מתרבים מתארכים ועדיין חיים- קורטקס העדשה, זהו האזור הפעיל ביותר בעדשה
    ברגע שהתא מפסיק לחיות והופך להיות סיב, זה גרעין.
    במשך כל החיים נוצר גרעין על גבי גרעין
    התאים המקוריים שהיו בעובר הם עכשיו גרעין העדשה.
    ………….

    העור מזדקן במהלך השנים, זה תהליך טבעי של הזדקנות שמתחיל כשאנחנו נולדים,
    העור תמיד מתחלף, נושר ונוצר חדש… גם בעדשה זה כך רק שאין בה תחלופה, האפיתל שעימו נולדנו נשאר בתוך העדשה, כך שלא פלא שיש שם הזדקנות ונוצר גרעין.
    לכן יש כאלה שרוצים להגיד שקטרקט לא נקרא מחלה פתולוגית אלא תופעה פיזיולוגית, ככה צריך להיות, כך הגוף פועל.
    בחלק האחורי של העדשה אין אפיתל, מכיוון שהוא הפך להיות הגרעין הראשוני של העדשה.
    כל הגרעינים האחרים מגיעים מהאפיתל שנשאר בקו המשווה.
    אזור התפר- המפגש בין הסיבים מצד אחד לסיבים בצד השני.
    לכן נוצר כאן התפר בצורת Y: Y ישר מקדימה וY הפוך מאחורה.

    Suture Cataract- מום מאוד שכיח אצל תינוקות, זהו סוג של קטרקט. תפר הY מקדימה או מאחורה הופך להיות עכור, בצבע לבן, אטום, זה רק על הY השכיחות של תופעה זו מאוד גבוהה.
    אך אין לזה משמעות קלינית, לא פוגע בראיה, זה מום נפוץ שלא צריך לשלוח בעקבותיו לרופא עיניים.

    מהי ההגדרה של קטרקט?
    חוסר מוחלט של עכירות בעדשה הוא רק אצל ילדים.
    יש כאלה שקוראים לכל עכירות שישנה בתוך העדשה- קטרקט, למרות שזה לאו דווקא פוגע בראיה וזה לא מצב שמתקדם, לדוגמה: העכירות בתפר הY.
    יש כאלה שמגדירים קטרקט רק אם זה מפריע לתפקוד הראיה, הכוונה מונע נהיגה או יציאה לעבודה.
    יש כאלה שאומרים שקטרקט זה רק מה שמפריע לתפקוד היומיומי של האדם, כמו אדם מבוגר שלא רואה טוב בזמן שהוא נמצא בבית, ולאו דווקא מבצע פעילות מיוחדת.

    VF- Visual Fanction
    ישנם שאלונים בהם שאלו את הנבדק שאלות על טיב הראיה שלו… זו דרך סובייקטיבית לדרוג הקטרקט.
    אין קשר ישיר בין התוצאות של השאלונים (שזו בדיקה סובייקטיבית), לבין מה שמצאו בבדיקת סנלן ולבין מה שמצאו בסליט למפ (שזו בדיקה אובייקטיבית)
    היו מקרים שגילו לפי לוח סנלן שהנבדק רואה אפילו 6/6, אך בשאלון הראה שיש לו בעיות בתפקוד
    הפער היה אפילו יותר מורגש עם הסליט למפ, שלא עוזר לנבא ולצפות מה תהיה חדות הראיה של הפציינט כשיש קטרקט התחלתי.
    לא מצאו יחס ישיר בין התפקוד הסובייקטיבי של הפציינט לבין הממצאים האובייקטיבים.
    הקטרקט ההתחלתי לא תמיד מתבטא בירידה בחדות הראיה, הבדיקה של לוח סנלן נעשת בתנאים מאוד מלאכותיים, לכן תוצאות בדיקה של 6/6 לא תמיד סותרות התחלה של קטרקט.

    Contrast sensitivity- זו הבדיקה הטובה ביותר שבודקת תפקוד יומיומי של הנבדק ולא רק חדות ראיה. היא מנבאת יותר מה תהיה התוצאה של השאלונים.
    Pelli Robson- כל האותיות באותו גודל, אבל כל שלישית אותיות יורדת בקונטרסט
    מקונטרסט גבוה לנמוך, נבדוק כמה הנבדק מסוגל לקרוא ומה נחשב לתקין באותו גיל.
    Grating- סוג מבחן שני של contrast sensitivity, מתחילים עם עיגול שעליו פסים עם רווחים גדולים שבינהם פחות קונטרסט, ועוברים לעיגולים שעליהם פסים בצפיפות גבוהה יותר אבל עם יותר קונטרסט. משווים את התוצאה המתקבלת עם הנורמה לאותו גיל.
    מצאו שלקטרקט התחלתי אלו המבחנים הכי טובים.

    קטרקט
    קטרקט גורם לסינור- אם יש עכירות בעדשה הקרניים מתפזרות, נקבל אור לא רצוי מסביב למקולה (ולא במקולה עצמה) מה שמטשטש את הראיה וגורם לסינור.
    סלנן בודקים בחדר חשוך עם לוח מואר- לא מתפקדים כך בחיי היום יום כך שהלוח לא תמיד מייצג את איכות הראיה האמיתית.
    posterior sub capsular cataract- קטרקט בחלק האחורי, ליד הקופסית האחורית.קטרקט זה הוא השלישי הנפוץ ביותר.
    שיש קטרקט קטן- הפציינט יראה בלוח סנלן 6/6, אך ברגע שיוצא לאור יום הוא לא רואה… זאת מכיוון שבשמש האישון מתכווץ ואז הקרניים פוגעות ישר במקום בו יש קטרקט, כך שהקרניים לא עוברות הלאה.
    יש פער בין בדיקת סנלן וסליט למפ לבין מה שהפציינט מרגיש.

    מה גורם לקטרקט?
    קטרקט הוא בלתי נמנע בגלל האמביולוגיה, ההתפתחות העוברית של העדשה שהינה המשך של עור הפנים החיצוני.
    האפיתל של העור תמיד נושר ומתחדש, אך לא כך בעדשה לכן לא פלא שישנה הזדקנות של החומר.
    קשה לקבוע מה הגורם להתפתחות מחלות שמתפתחות במשך 50-60 שנה.
    Epidemiology אפידמה=מחלות שכיחות
    בודקים מחלות שכיחות

    1) קרינת אולטרה סגול
    קרינה אולטרה סגול נחלקת ל3:
    UV C 190-210 nm
    UV B 210-300 nm
    UV A 300-400 nm

    UVC לא מגיע אלא נספג באטמוספרה, גורם לסרטן ועיוורון
    A UVגורם לשיזוף
    B UV גורם לכוויה
    גם UVA ו UVB גורמים לסרטן העור במידה מסוימת
    מי שעובד בהלחמה=UVC ולא שם משקפיים מיוחדים גורם לנזק לקרנית.

    לייזר 196nm קרינה מאוד מסוכנת המשמשת לשיוף הקרנית בניתוחי לייזר.

    נעשו מחקרים המוכיחים שהשמש גורמת לקטרקט:
    ככל שיותר קרובים לקו המשווה יותר קרובים לשמש כך שיש יותר קרינה אולטרה סגולה.
    בשעה 12 בצהרים יש יותר קרינה לעומת כל שעה אחרת
    גובה פני המים משפיע גם הוא על רמת הקרניה: בחרמון משתזפים יותר לעומת ים המלח.
    על אדמה חקלאית יש פחות קרינה משלג, יש רפרקציה מהשלג.
    חשיפה לאור במשך החיים יכולה לגרום לקטרקט.
    אנרגיה תלויה בתדירות ולא באורך גל
    משקפי שמש כיום צריכים לספוג עד 400nm של אור

    2) סכרת
    לאדם שיש סכרת יסבול יותר מוקדם מקטרקט (עד 10 שנים) וגם בשכיחות יותר גבוהה.
    סכרת זו מחלה שמתפתחת תוך שנים בודדות, כך שהוכח שזה נכון (הייתה אפשרות לעקוב אחר התפתחות קטרקט).

    3) סטרואידים
    מתן סטרואיד- קורטיזון משפיע גם הוא על התפתחות קטרקט.

    4) עישון
    עישון גורם גם הוא לקטרקט.

    היות וקטרקט נפוץ בעולם, זה גם הניתוח השכיח ביותר שיש בעולם המערבי, לכן זה הופך להיות בעיה כלכלית.
    בעבר ניתוח קטרקט היה מסובך יותר, לא היו תפרים ואסור היה להניע את הראש עד שהקרנית תתאחה חזרה, לכן לא ניתחו רק אם האדם לא ראה לחלוטין
    כיום ההצלחה של ניתוחי קטרקט גבוהה וזה ניתוח מאוד נפוץ ושכיח, כך שאין שום סיבה לדחות את הניתוח בניגוד לימי העבר, מנתחים איך שזה מתחיל להפריע לפציינט.
    אם הפציינט נוהג חדות של מתחת ל6/12 תפריע לו מיד, ואילו לאדם מבוגר חדות של 6/20 לאו דווקא תפריע…
    עלינו להוכיח שהקטרקט הוא זה שאכן גורם לתלונות של הפציינט, השאלון לבדו לא מספיק לכן המציאו את המבחן של קונטרסט סנסטיביטי, מכיוון שיתכן שבלוח סנלן עדיין יראה 6/6.

    BAT- Brightness Acuity Tester משתמשים במכשיר זה כדי לוודא שיש סנוור לאדם שסובל מקטרקט.
    שמים מול הפציינט לוח סנלן המותאם למרחק מסוים ובודקים את חדות הראיה שלו. לאחר מכן מדליקים 2-6 מקורות אור חזקים מהצד, ובודקים כמה זה מוריד מחדות הראיה, ועד כמה חדות הראיה שלו ביחס לקבוצת הגיל שלו. באופן זה בודקים אם הפציינט סובל מסנוור או לא.
    עכירות בקרנית גורמת גם היא לסינוור, אך בדיקת BAT לא מבחינה אם הבעיה בעדשה (=קטרקט) או בקרנית.

    ישנה בעיה נוספת- לאדם יש קטרקט שלם, שום אור לא עובר דרך האישון, הכל לבן, אולי מאחורי הקטרקט יש AMD מאוד קשה ואם נעשה את הניתוח זה לא יעזור לו…
    לא ניתן לבדוק עם האופתלמוסקופ או הסליט למפ אם יש בעיה, יהיה ניתן לדעת זאת רק לאחר ניתוח.
    לכן המציאו מכשירים כמו:

    PAM- Potential Acuity Meter
    מכשיר שמתחבר לסליט למפ, זו דרך שבה מגלים אם כדאי לעשות ניתוח או לא.
    עדיין ניתן להקרין ישירות על המקולה ולבדוק חדות ראיה באמצעות עקיפת הקטרקט
    אם הוא רואה רק 6/36 אין לצפות שניתוח הקטרקט ישפר את חדות הראיה.
    טוב רק אם הקטרקט עדיין לא בשל, וניתן להקרין דרכו

    Entoptic Phenomenon
    כמו הצמדת פנס לעפעף ואז רואים את הכלי דם של הרשתית.